|
|
משרדי רשות המיסים. נדרש ייעול
|
|
|
|
|
"יש להקטין את גודלה של רשות המיסים, ולאחד אותה עם הביטוח הלאומי", כך אומר (יום ב', 18.3.13ׂ) הכלכלן פרופ' אשר בלס. בלס הוא מהכלכלנים הבולטים בישראל, בוגר אוניברסיטת הרווארד, שימש בעברו ככלכלן ראשי בבנק ישראל, כחבר בשורה של ועדות ממשלתיות והכין עבור המדינה וגופים כגון קבוצת בזק מחקרים וחוות דעת בתחומים של תמחור שירותי תקשורת, מדיניות דלק ואנרגיה, מיסוי במיזוגים, שוק ההון ועוד.
בלס טוען כי ברשות המיסים בישראל מועסקים כיום כ-5,000 עובדים בעוד שברשות המס בארה"ב, למשל, מועסקים כ-95 אלף עובדים. כמו-כן, הוא מסביר, ההוצאה בארה"ב לפקיד מס גבוהה מזו שבישראל - גם משום שהמשכורות גבוהות יותר וגם משום שהוצאות התפעול האחרות גבוהות יחסית - ולכן תקציב רשות המיסים האמריקנית גדול פי 35 מתקציב רשות המיסים בישראל. אך המשק האמריקני גדול פי 80 מהמשק הישראלי, ומספר המועסקים גדול פי 60 מהמספר בישראל. כתוצאה מכך, בעוד שבארה"ב מתוך 10,000 עובדים, רק שישה מועסקים ברשות המיסים, בישראל, מתוך 10,000 עובדים, 20 מועסקים ברשות. כלומר, הרשות הישראלית זקוקה ליותר מפי שלושה פקידים באופן יחסי. "נתונים אלו מרמזים כי רשות המיסים אינה מאופיינת ביעילות יתרה", הוא אומר.
בלס מעיד כי ניתן לטעון שההשוואה אינה הוגנת, שכן הרשות בישראל עוסקת גם בגביית מיסים עקיפים (בעיקר מע"מ) ולא רק בגביית המיסים הישירים, בעוד שבארה"ב המיסים העקיפים הנגבים ברמה הלאומית הם מוגבלים, ולכן עובדי רשות המיסים אינם נדרשים בדרך כלל לגבייתם. אולם, גורם זה אינו יכול להסביר את הפערים, ולו מהסיבה שרוב עובדי רשות המיסים בארץ אינם מועסקים במע"מ ובמכס.
פרט לכך, הנתונים מלמדים שדווקא על רשות המיסים בארה"ב מוטלות מטלות נרחבות יותר מאלה המוטלות על מקבילתה בישראל. רשויות המס בארה"ב מטפלות, למשל, בכמות גדולה יחסית של שומות, מכיוון שחלה שם "חובת דיווח כללי", שבעטיה כמעט כל משקי הבית מגישים דוחות שנתיים לרשויות המס.
בישראל, לעומת זאת, רק רובד קטן של שכירים מחויבים להגיש דוח שנתי, וכתוצאה מכך העומס על רשות המיסים בכל הקשור לבדיקת השומות של משקי הבית הוא קטן יחסית. רשות המיסים מכירה בכך, ומסיבה זו התנגדה באופן מסורתי להחלת חובת הדיווח הכללי על הנישומים בישראל, בטענה שהדבר יצריך כמות גדולה מאוד של כוח אדם שאין לה.
הבדל נוסף בין רשות המיסים האמריקנית למקבילתה הישראלית היא מערכת הניכויים הרחבה בארה"ב. הרשויות שם מתמודדות עם שומות מורכבות וארוכות הרבה יותר מאלה שבישראל, וזאת משום שקיימת מערכת מסועפת של ניכויים מוכרים עבור שכירים ועצמאים, דוגמת ריבית על משכנתה, הוצאות בגין טיפול ילדים, הוצאות בריאות וכדומה, שאינה קיימת בישראל. הבדל נוסף הוא גביית ביטוח לאומי - רשות המיסים האמריקנית אחראית לגביית התשלומים לביטוח לאומי, בניגוד למצב בישראל, שבו המוסד לביטוח לאומי ועובדיו אחראים על גבייה זו.
