קבלו עובדה מפתיעה: הישראלים נמצאים במקום השביעי בעולם בצריכת גלידה וצורכים לא פחות מעשרה ליטרים גלידה בשנה בממוצע לנפש. מתברר שזה לא מעט, למרות שבניו זילנד זוללים כמעט פי שלושה - 28 ליטרים לנפש. לא מפתיע לגלות שהאמריקנים, שניכסו לעצמם את הגלידה הרכה (ולא ממש בצדק) עם השם הגנרי "גלידה אמריקאית", הם השניים בדירוג, עם צריכה של 21 ליטרים גלידה לנפש בשנה. אחריהם נמצאים האוסטרלים, עם 18 ליטרים לנפש בשנה. את הנתונים מספקת בן אנד ג'ריס, זו שלוקחת את התחום כל כך ברצינות עד שהקימה בוורמונט שבארה"ב בית קברות לגלידות שיצאו מהשוק.
הגלידה אמנם מתקשרת אצלנו עם החום שבחוץ, אך עיקר צריכת הגלידה בעולם הוא של גלידת שמנת, שמתאימה מאוד דווקא למאכלי החורף הקר. במסעדות יודעים לספר שהבחירה בקינוחים הכוללים גלידה אינה בחירה עונתית במיוחד. ומאותו מחקר שוק של בן אנד ג'ריס אכן עולה כי 54% מהישראלים צורכים גלידה במשך החורף. מרביתם, 72% מהם, קונים בתקופת החורף גלידות במארזים במרכולים ובסופרמרקטים, ורק כ־20% מהם קונים בגלידריות, בחנויות גלידות מתמחות וביתר המקומות. יש גם מי שמכין גלידה בביתו, באמצעות מכונות גלידה וכדומה. כאמור, רוב הגלידות שנאכלות בחורף מיוצרות על בסיס שמנת.
מפתיע או לא, אנחנו די שמרנים בטעמי הגלידה ומרביתנו מעדיפים טעמי שוקולד ווניל, כאילו לא שמנו לב לעושר הטעמים שהתפתח בשנים האחרונות הכולל גלידה כמעט מכל דבר שאנחנו אוהבים - קפה, תה, עוגיות, חטיפים ופירות. ל־40% מהישראלים יש בכל זמן נתון גלידה במקפיא, לעומת 87% מהאמריקנים, ולי נדמה שגם מתוך אותם 40% רבים פשוט מאחסנים מזון אחר במארזי הגלידה (עדיין עושים את זה, נכון?)
ואם בטעמים עסקינן, אז בשנים האחרונות פותחו גלידות בטעמים מוזרים במיוחד, כמו גלידת כוסמת, גלידת ג'לטין פרמזן, גלידה בטעם בירה, וגלידת פיצה פפרוני. אבל מכיוון שכאמור הישראלים שמרנים יותר, לפחות בכל הקשור לגלידה, הטעמים שפותחו אצלנו הם קצת יותר מסורתיים: גלידת חומוס, גלידת חרוסת לקראת פסח, גלידה שחורה וגלידת תפוח בדבש המוצעת לקראת ראש השנה. לא מן הנמנע שבקרוב נטעם גלידות סופגנייה ואוזן המן, העיקר שהיצירתיות לא תגיע לגלידת מצות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו